החלטה בתיק ת"א 2869-08

1.       עניינו של תיק זה הוא תביעת נזקי גוף, אשר נטען כי נגרמו לתובע מס' 1 כתוצאה מתקיפתו על ידי הנתבע מס' 1.

2.       הוחלט כי הדיון יפוצל באופן ששאלת ההתיישנות תידון תחילה, ובכך תעסוק החלטה זו.

רקע

3.       התובע מס' 1, אלעד פינקלשטיין, הוא חסוי, יליד 1981 (להלן: " אלעד"). בהיותו ילד אובחן אלעד כלוקה בהפרעה התפתחותית נרחבת (P.D.D.), שהיא חלק מהתסמונת האוטיסטית.

4.       התובעים מס' 2 ו-3 הם הוריו הביולוגים של אלעד  וכן אפוטרופסיו על פי צו מינוי שניתן בבית המשפט לענייני משפחה (להלן יקראו בהתאמה: "מר פינקלשטיין וגב' פינקלשטיין" ויחדיו יקראו: " הורי החסוי" או "ההורים" או "האפוטרופסים").

5.       בחודש יולי 2001, בשעות אחר הצהריים, הוסע אלעד ברכב ההסעה הנהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: " רונן" או הנתבע 1") מקייטנת בית הספר "השקמים" שבו למד, חזרה לביתו. במהלך הנסיעה הוכה אלעד על ידי נהג ההסעה רונן, וזאת בנוכחות מלוות ההסעה, הנתבעת 2 ("להלן: " לאה" או " הנתבעת 2"); (להלן: " אירוע התקיפה" או " האירוע").

6.       בגין התקיפה הגיש מר פינקלשטיין בתאריך 27.7.01 תלונה במשטרת ישראל. לאחר חקירת הנוגעים בדבר הוגש כתב אישום נגד רונן (ת"פ (ראשל"צ) 1708/02, להלן: "התיק הפלילי" או "ההליך הפלילי"), וביום 25.3.03 הורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות .

7.       בתאריך 31.7.08 הוגשה התביעה דנן.

8.       בהחלטה מיום 11.1.11 הוחלט על פיצול הדיון באופן ששאלת ההתיישנות תידון תחילה, ולפיכך הוגשו לתיק אך ורק ראיות המתייחסות למחלוקת בשאלת ההתיישנות.

עיקרי המחלוקת בין הצדדים

עיקרי טענות הנתבעים

9.       הנתבעים טוענים כי האירוע נשוא התביעה התרחש לפני קו הגבול הקובע לעניין תקופת ההתיישנות, קרי -  לפני ה-15.7.01, ולפיכך התיישן.

10.   הנתבעים מוסיפים וטוענים, כטענה מקדמית, כי התובעים אינם יכולים לטעון להארכת תקופת ההתיישנות על-פי סעיפים 8 ו- 11 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: " חוק ההתיישנות" או "החוק"), היות ולא הוגש על ידם כתב תשובה בדבר הארכת מועד ההתיישנות על פי הסעיפים הנ"ל.

11.   לחלופין, טוענים הנתבעים, כי הורי החסוי ידעו או למצער חשדו בהתקיימותן של העובדות המהוות את עילת התביעה לפני ה- 15.7.01, ועל כן דין התביעה להידחות מחמת התיישנותה, אף לאחר החלת סעיפים 8 ו-11 לחוק ההתיישנות. למעשה, הנתבעים אינם חולקים על כך שתנאי סעיף 11 לחוק ההתיישנות מתקיימים בענייננו (דהיינו: היותו של אלעד בגדר "תובע [ש]לא היה מסוגל לדאוג לעניינו מחמת ליקוי נפשי או שכלי", ש"היה עליו אפוטרופוס"), אלא שלטענתם לצורך מילוי הוראות הסעיף הנ"ל די בקיומו של חשד, ואין צורך בידיעה בפועל של עובדות עילת התביעה.

עיקרי טענות התובעים

12.   התובעים טוענים כי הנתבעים לא הוכיחו את מועד האירוע בו הותקף אלעד על ידי הנתבע 1, ומכאן שלא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת טענת ההתיישנות.

13.   לחלופין, טוענים התובעים, כי להורי החסוי נודע על העובדות המהוות את עילת התובענה לאחר המועד הקובע לעניין תקופת ההתיישנות, קרי: לאחר ה-15.7.01 ומשכך מוארכת תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 11 לחוק ההתיישנות. מכאן, שהתביעה לא התיישנה. התובעים מוסיפים וטוענים כי לצורך עמידה בהוראות סעיף 11 לחוק ההתיישנות נדרשת ידיעה בפועל של עובדות המקרה, ואין די בחשד לצורך כך.

כללי ההתיישנות - המתווה הנורמטיבי

14.   תביעה שאינה במקרקעין מתיישנת לאחר שבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התביעה (סעיפים 5 ו-6 לחוק ההתיישנות).